מעריב 2004
4 פברואר
מי פה חולה?
אברהם תירוש
אלחנן טננבוים אולי בריא ואולי לא, אבל מה עם המערכת הצבאית, שגוררת אחריה בסיפור הזה שורה של תמיהות. האם היא אינה חולה?
לפני יותר מחמש עשרה שנה, כעשור לאחר שסיים את תפקידו כנשיא הרביעי, ראיינתי את פרופ' אפרים קציר. במהלך כהונתו, ב-77', חנן הנשיא קציר, על פי המלצת ראש הממשלה מנחם בגין, את יהושע בן-ציון, מנכ"ל בנק ארץ ישראל-בריטניה, שהורשע שנתיים קודם לכן בגניבת 47 מיליון דולר מכספי הבנק ונדון ל-12 שנות מאסר. הסיבה לחנינה: מצבו הבריאותי החמור של בן-ציון. המנכ"ל האסיר יצא לחופשי, מצבו השתפר באופן מפתיע והוא חי, למיטב ידיעתי, עד היום. כששאלתי את קציר אם אינו מתחרט, הוא פשט ידיו לצדדים ואמר: "כולם שואלים אותי למה הוא בריא וחי? מה רוצים, שאני אלך ואהרוג אותו? ".
נזכרתי בסיפור הזה עכשיו, עם שובו של אלחנן טננבוים מכלא החיזבאללה. עוד בטרם הוצמדה אפילו אפרכסת סטטוסקופ לחזהו, עוד לפני שאיזה רופא הציץ בעזרת פנס מאיר לתוך פיו, ורק על סמך הופעתו המבוימת והמשופצת בסרט התעמולה בטלוויזיה של החיזבאללה, קבעו מומחים-מטעם-עצמם דיאגנוזה של מצבו, ועלתה הזעקה: הצילו! הוא בריא!
ומייד צצה גם הדרישה לחקור מי הוא זה ואיזה הוא הגורם המסתורי שהפיץ את הבדותה כביכול, על מצבו הבריאותי הקשה של טננבוים ולחץ בכך לקידום עסקת החילופים. ולא היה חסר הרבה שמישהו גם יתבע - ברוח "התנצלותו" המבודחת של קציר - לתקוע לו איזו זריקה או שתיים שיחליאו אותו באמת ויצדיקו את המאמץ ואת המחיר לשחרורו.
אנשים רעים. ראשית, לאחר בדיקות קצת יותר מוסמכות הוברר שמצבו הבריאותי של טנבוים חמור לאין ערוך ממה שהשתקף בטלוויזיה, וכי לקראת הופעתו על המרקע ושחרורו עבר טיפול לשיפוץ מראהו. שנית, אפילו היה טננבוים בריא לחלוטין, האם צריך היה להפקירו בכלא החיזבאללה - לא בדיוק מנזר על שם האם תרזה - כדי שיהפוך במהרה לחולה לחלוטין או אף לבר מינן? צדק שרון כשהתייחס להשארתו כגזירת עונש מוות עליו.
ישראל מגלה בדרך כלל במצבים כאלה דאגה ואחריות לגורל אזרחיה. כאשר מישהו מהם, אפילו פושע מובהק, נדון למוות באיזשהו חור, ממצרים ועד המזרח-הרחוק, היא מנסה להצילו מהגרדום. אין שום סיבה שהיתה צריכה למנוע ממנה לנהוג כך גם לגבי טננבוים, שעדיין לא הוכחה שום האשמה כלפיו. קודם להצילו ואחר כך לעשות את החשבון איתו בבית.
עכשיו חוקרים ובודקים מהו החשבון הזה, ויש להניח שאם יתגלו עובדות המצדיקות זאת, יועמד טננבוים לדין. השאלה היא, אם רק הוא צריך להיחקר ולתת את הדין. והתשובה היא לא, לא רק הוא. כי מעבר לשאלות מדוע וכיצד הגיע לביירות ומה מסר לחוקריו, יש בכל הסיפור הזה שורה של תמיהות, שלא האל"מ השבוי צריך ליישב אותן.
טננבוים, על פי אנשים שמכירים אותו, לא היה ממש סמל האמינות. הוא הסתבך בעסקיו, נקלע לחובות והיה נגוע גם בהימורים. היו לו קשרים ממושכים וגלויים עם משפחה ערבית, שאחד מבניה פעל בשליחות החיזבאללה וגרר אותו כנראה למקום שביו. בקיצור, לא בדיוק האדם שמתאים לתת לו במילואים, ועוד אחרי שעבר את גיל השירות, תפקיד צבאי חשוב, החושף אותו לסודות מדינה רגישים. האם מי שהיה צריך לדעת את כל זה ידע? אם כן, מדוע בכל זאת ניתן לו תפקיד כזה? מי אישר? מי פישל פה? האם אין בקרה על מינויים כאלה?
אז אולי טננבוים בריא ואולי לא, אבל מה עם המערכת, האם היא אינה חולה?