ארכיון

המתווך מצפה להתקדמות בתוך חודשיים * מופז מדבר על מידע קריטי שיתקבל ממש בקרוב * ונסראללה מבטיח לא לאכזב * אבל ניתוח מעמיק של העובדות סביב פרשת היעלמות הנווט, מלמד שבעצם מוקדם מדי לשמוח

התקווה שמעוררת עסקת חילופי השבויים עם החיזבאללה, לפתרון קרוב של תעלומת היעלמותו של הנווט רון ארד עלולה לגרור התלהבות שלא במקומה. שכן בניגוד לרוח הדברים הנושבת מכיוונם של ראש הממשלה ושר הביטחון, ראויים לתשומת לב דווקא דברים של גורמי ביטחון המודים ש"הסיכויים שגם רון ארד יחזור, או שנדע בקרוב מה אירע לו אינם גבוהים". בימים האחרונים גברה הציפייה לפתרון תעלומת רון ארד, בעיקר עם פרסום פרטי העסקה עם החיזבאללה, שחלקה הראשון צפוי להתבצע כבר ביום חמישי. לאחר השלב הראשון הכולל שחרור 436 אסירים ביטחוניים תמורת גופותיהם של שלושת חיילי צה"ל ושחרור האזרח אלחנן טננבאום, אמורים להתבצע שלבים נוספים. במסגרתם, אמורה ישראל לשחרר את סמיר קונטאר, רוצח בני משפחת הרן מנהריה בתמורה למידע ממשי על גורלו של רון ארד. בהמשך אמורה העסקה לכלול גם שחרור של אסירים נוספים עם "דם על הידיים", אולם זאת רק במידה שרון ארד אכן יוחזר לארץ, יותר מ-17 שנה מאז צנח בדרום לבנון.

במקביל לפרטי העסקה עוררו ציפייה גם התבטאויות של שלושת הצדדים המעורבים בה: המתווך הגרמני ארנסט אורלאו, שאמר כי הוא מצפה להתקדמות בפתרון תעלומת רון ארד "בתוך חודשייםשלושה", שר הביטחון שאול מופז שאמר כי "ישראל קרובה היום יותר מאי פעם לקבלת מידע שישפוך אור על גורלו של רון ארד", ומזכ "ל החיזבאללה השייח' חסן נסראללה, שאמר בעצמו שלשום כי "לא נאכזב את תקוות בני משפחתו של סמיר קונטאר".

אולם כאשר בוחנים לעומק את העובדות הממשיות הידועות לגורמים בישראל, ערב השלב הראשון של העסקה, עולה כי אין יסוד איתן לבסס עליו את התקוות שתעלומת רון ארד אכן עומדת להיפתר, אלא סביר יותר להניח כי ההצהרות האופטימיות דווקא נבעו יותר מאינטרסים. לישראל יש אינטרס לטפח את התקווה שתעלומת ארד תיפתר, כדי לעמעם את העובדה ששני קלפי המיקוח שנחטפו במבצעים נועזים כדי לקבל פרטים על רון ארד, מוסטפה דיראני והשייח' עבד אל-כרים עובייד, משתחררים כשהנווט השבוי איננו. חיזבאללה מפתח ציפיות שתהיה התקדמות בשלב השני של העסקה, גם כדי להשכיח את העובדה שבעבר התחייב נסראללה שלא תהיה עסקה עם ישראל אשר לא תכלול גם את שחרור סמיר קונטאר, אולם הוא לא עמד בהתחייבותו.

אז מה ידוע באמת מעבר להצהרות מלאות האופטימיות שיתקבל מידע חדש על רון ארד? לא הרבה. מתברר כי על אף שהמתווך אורלאו החמיא לאיראנים על כך שסייעו בגיבוש עסקת חילופי השבויים, הצמרת בטהרן עדיין לא שינתה במאומה את העמדה שבה היא דבקה כבר יותר מ-15 שנים , שלפיה אין להם כל קשר לפרשת היעלמותו של רון ארד ממקום השבי שלו (על אף שחומר מודיעיני שבידי ישראל מצביע על כך שמשמרות המהפכה האיראניים קנו את ארד מידי מוסטפה דיראני).

יתרה מזו, אם האיראנים מחזיקים ברון ארד במקום כלשהו באיראן, הסיכוי שהם ישלפו אותו מהמחבוא בקרוב ובכך יודו כי שיקרו בעצם לכל העולם לכל אורך הדרך, הוא אפסי. במערכת הביטחון מעריכים אגב, כי אף שאין שום הוכחה חד-משמעית אם רון ארד חי או מת, רוב הסיכויים שהוא אינו בין החיים, ושגופתו טמונה במקום מסתור כלשהו בלבנון. האם נסראללה יגלה מה אירע לרון? והיכן המקום הזה? כלל לא מובטח.

* יעלון סקפטי שר הביטחון מופז סבור כי יש סיכויים גבוהים שנסראללה יודע פרט כלשהו על גורלו של רון ארד, כיוון שלהערכתו היו אנשי החיזבאללה מעורבים בהעברתו מדיראני לידי איראן (שהתרחשה בלילה שבין ארבעה לחמישה במאי 1988, בדיוק בזמן שמופז כמפקד חטיבת הצנחנים פיקד על מבצע גדול שערך צה"ל בכפר מיידון). לעומתו , הרמטכ"ל רב-אלוף משה (בוגי) יעלון נוטה להעריך שנסראללה ממילא אינו יודע פרטים מהותיים, מעבר למה שכבר ידוע לגורמי המודיעין בישראל. על דבר אחד יש קונצנזוס מוחלט במערכת הביטחון: חטיפותיהם של דיראני ועובייד מבתיהם בלבנון לא קידמו במאומה את החזרתו של רון ארד, או לפחות את פתרון תעלומת ההיעלמות שלו. אשר לשאלה העיקרית אם עסקת השבויים השבוע תתרום לפתרון התעלומה סוף סוף, רבים במערכת הביטחון סבורים כי קשה להאמין, אך נעים לקוות.