מעריב 2004
ינואר 26
הכפיל של נסראללה
עמית כהן
שעה קלה, אל מול הנאום מב ליירות, אפשר היה לחשוב שהשייח' חסן נסראללה הוחלף אתמול בכפיל, חסר כל כריזמה ולהט. את הרטוריקה היצרית והשנונה, המתלהמת, שכה מאפיינת את נסראללה, החליפה מסכת ארוכה ומייגעת של הסברים, על גבול ההתנצלות, בנוגע לשיקולים שדחפו את חיזבאללה לקיים את העסקה עם ישראל. רק כשנשאל אם יהיו חטיפות נוספות, נזכר נסראללה לחייך בשחצנות, כהרגלו, והשיב בחיוב. המשחק הרי עדיין רחוק מסיומו.
זה לא שנסראללה מאוכזב. גם הוא, כמו ממשלת ישראל, יודע שזאת העסקה הטובה ביותר שניתן היה להשיג, בזמן הנוכחי. ובכל זאת, אין זה הזמן לנאומי ניצחון גרנדיוזיים. לא כשסמיר קונטאר עדיין בכלא, ו-400 אסירים פלשתינים בלבד משוחררים מהכלא. נסראללה אמנם הודה שהוא לא האמין שכל הפלשתינים ישוחררו, אך הוא קיווה למספר גבוה בהרבה.
למרבה האירוניה, דווקא שחרור האסירים הפלשתינים עשוי להעמיד את נסראללה במבוכה. גורמים פלשתיניים העריכו שהשחרור הזה, בסופו של דבר, יגרום למתיחות רבה ברחוב הפלשתיני: 400 אסירים מתוך אלפים שעדיין נמצאים בכלא הם לא מספר מספיק, וכל משפחה תתהה מדוע יקיריה לא היו בין אלה ששוחררו. גם הרשות הפלשתינית שיגרה עקיצה לעבר החיזבאללה, שלא התייעץ עמה במהלך העסקה. לכן, כשהמפגינים ייצאו לרחובות עזה ורמאללה, ישלח אותם אבועלא אל נסראללה. הוא הרי זה שהרכיב את הרשימה.
אך החלק המעניין ביותר טמון דווקא בדברים שנסראללה לא אמר במפורש. מנהיג החיזבאללה, ששם דגש על כל מילה ומילה, הבהיר שהחלק השני של עסקת השבויים יעסוק ב"נעדרים ישראלים נוספים, שנמצאים בלבנון". לא באיראן. לא בסוריה. בלבנון. כלומר, נסראללה מודיע בעקיפין, שרון ארד, שוהה בלבנון, ובכך הוא לוקח אחריות על גורלו. כעת נותר להמתין ולראות האם הרמז הזה קשור להצהרות לפיהן חלקה השני של העסקה יושלם תוך שלושה חודשים.