מעריב 2004
ינואר 26
פטפטנות מזיקה
יעקב פרי
קראת סוף השבוע תבוא לסיו למה פרשה ביטחונית - אנושית קשה וסבוכה. שלושת חיילי צה"ל החטופים בני אברהם, עומר סואעד ועדי אביטן והאזרח אלחנן טננבאום יחזרו הביתה. מדינת ישראל ומערכת הביטחון שלה ישלימו חוב של כבוד והוקרה ללוחמינו במדים, וימלאו את חובתה של מדינה לאזרח שנשבה בנסיבות שעוד יתבררו.
מאז שנת 1979 ביצעה ישראל שש עסקאות של חילופי שבויים עם גורמים שונים בלבנון, שתיים מהן עם ארגון החיזבאללה והיתר עם הפת"ח, אחמד ג'יבריל, החזית הדמוקרטית והממשל הלבנוני. העסקה הנוכחית מציגה את חיזבאללה כגורם כוח עיקרי ומשפיע לא רק בזירה הלבנונית אלא בזירה הרחבה יותר: האיראנית, הסורית, הערבית - ובעיקר הפלשתינית.
אקדים ואציין כי אני מברך על העסקה, אני מחבק את המשפחות הנפלאות והאמיצות ומוקיר את פועלם ומאמציהם הבלתי נלאים של ממשלת ישראל, מערכת הביטחון וצוות שבויים ונעדרים בראשות האלוף (מיל') אילן בירן.
אך בצד הברכות וההתרגשות, ארשה לעצמי גם לבקר. לא את המחיר שאנו משלמים עבור החזרת הבנים הביתה, אלא את חלק מפרטי העסקה ואת הפטפטת וההדלפות אשר ליוו אותה.
חמש שנים תמימות עמדתי בראש צוות השבויים והנעדרים. תמיד הקפדנו לשמור על חשאיות כמעט מלאה של המגעים והמידע וידענו, להערכתי, שלא לוותר על מה שנראה כבלתי ניתן לוויתור. ראויה להערכה עמידתה האיתנה של ישראל על אי-שחרורו של סמיר קונטאר, אך זוהי טעות, להבנתי, לכלול בעסקה את מוסטפא דיראני ולו מהבחינה הסמלית-מוסרית. אינני מתכוון להיכנס לוויכוח אם דיראני מהווה עדיין קלף מיקוח אם לאו, אך הוא העציר היחידי שידו בחטיפת רון ארד מוכחת והחלטית. עליו אסור היה לוותר עד שלא תיפתר תעלומת הנווט החטוף. מייחל ומקווה אני כי האופטימיות שהביע המתווך הגרמני כי פרשת רון ארד תבוא על סיומה בחודשים הקרובים, יש לה על מה להסתמך. העבר הוכיח כי הבטחות החיזבאללה בנושא רון ארד לא נשאו פרי.
הפטפטת, ההדלפות, הפרסומים והפרשנויות שליוו את העסקה הנוכחית היו לטעמי מזיקים, ועלולים להוות תקדים מפריע לעסקאות עתידיות, שהלוואי ולא נזדקק להן. אך במובן הרחב והאזורי הבליטו את חוסר האונים ועסקת "האין ברירה" מצד ישראל, כשאת הקצב מכתיב ארגון מרצחים אכזרי וקר שזוכה לשדרוג מעמדו האזורי וקונה לעצמו מעמד בכיר בקרב שכננו
המשך מעמוד 3 בשטחי יהודה, שומרון ועזה ובקרב הפזורה הפלשתינית בלבנון ובעולם כולו. ליוויתי את משפחות השבויים והנעדרים שנים ארוכות. הסבל, היגון, הצער וחוסר האונים, העמידה האיתנה והאמיצה בשנים ארוכות של חוסר ודאות ראויה להערכה והערצת כולנו. מלחמתם העיקשת בכל רחבי הגלובוס, בצד מאמציה הבלתי נלאים של המדינה, נושאים השבוע פרי. עם השלמתה של העסקה, בל נשכח לרגע את שלושת שבויינו ונעדרינו מקרב סולטן יעקב - יהודה כץ, צבי פלדמן וזכריה באומל, את רון ארד ואת החייל הנעדר גיא חבר. כולנו נושאים תפילה שגם הם ישובו חזרה הביתה ובמהרה. מדינת ישראל משלימה השבוע מצוות'פדיון שבויים', הבה נתאחד כולנו לקבל את בנינו השבים הביתה בכבוד ובהצדעה להם הם ראויים.
יעקב פרי הכותב שירת כראש השב"כ ועמד בראש צוות השבויים והנעדרים