ארכיון

יותר מ-400 מחבלים פלשתינים ישוחררו מהכלא ויתקבלו במאורותיהם כגיבורים-זה המחיר הכבד של העסקה עם חיזבאללה * מצד שני, השבוע הוא שבוע של פדיון שבויים - ארבע משפחות יקרות ייגאלו סוף סוף מייסוריהן * "קיימת היום תקווה שלא היתה אף-פעם", אמר אתמול ראש הממשלה, "אני רוצה לגמור כבר את העניין הזה"

סקת חילופי השבויים בין ישראל לחיזבאללה, שהושלמה (על עתנאי) בסוף השבוע, תימכר לציבור הישראלי כהישג. הרגשות מעורבים. המחיר כבד. ההישג מפוקפק. כדאי לממשלת ישראל להתרחק מהישגים כאלה בעתיד. רק אזרח ישראלי אחד, אלחנן טננבאום שמו, יצעד בכוחות עצמו ויחזור הביתה במסגרת העסקה. מולו 435 אסירים פלשתינים יסמנו'וי' של נצחון. מדובר במחבלים, חלק קטן מהם רוצחים, שיתקבלו כגיבורים במאורות הבית שלהם. אין כאן הרתעה, אין כאן בשורה, אין כאן שמחה גדולה. את המצב מסמל, יותר טוב מכל דבר אחר, הליך השיחרור הצפוי של אל"מ במילואים אלחנן טננבאום: הוא יובא ארצה בצנעה, בהיחבא, בלי טקס ממלכתי, פרחים, ברכות או כיבודים. הוא לא גיבור גדול. להיפך. הדילמה הנוכחית במערכת היא האם, או מתי, לעצור אותו לחקירה. ועדיין: בהנחה שהכל יעלה כשורה, אפשר ונכון לנשום הבוקר בהקלה. "אני רוצה לגמור כבר את העניין הזה", אמר אתמול ראש הממשלה אריאל שרון, וידע מה הוא אומר. שלוש משפחות ישראליות יקרות, אברהם, ססואעד ואביטן ייגאלו מיסוריהן. אף-על-פי-כן ולמרות הכל, משפחה ישראלית אחת תזכה, מחדש, לחיבוק של אב אובד, לאחר שלוש שנים וחצי. כל זה לא היה מובן מאליו עד אתמול. בישראל, מדינת היהודים, בוקר בו מתבשרים על פדיון "שבוי" והחזרת גופות לא יכול ולא צריך להיות בוקר רע.

הבוקר הזה טוב לראש הממשלה, שיצטרך בוודאי להוכיח שאין שום קשר בין נסראללה לדודי אפל, טננבאום ודוד ספקטור (כנראה שאין). הבוקר הזה טוב לרמטכ"ל, רא"ל משה (בוגי) יעלון, שבחר בדרך הביניים: לא התנגד קטגורית לעסקה והגה את המנגנון שמאפשר עכשיו את קיומה.

העסקה היא, בעצם, עסקה מותנית. שלב א' שלה מושלם השבוע. שלב ב' תלוי במידע על רון ארד. הבוקר הזה לא רע גם מבחינתו של שר הביטחון שאול מופז, שהוביל לאורך כל הדרך את הגישה הקשוחה, הנוקדנית, דרש להכליל את רון ארד בעסקה ונכנע למנגנון ההתניה רק ביום חמישי בבוקר, בשיחה ארוכה בארבע עיניים עם המתווך אילן בירן, שראוי גם הוא, מבחינתו, למילה טובה. המנגנון הזה, אותו מכנה דובי וייסגלס "סעיף מופז", קושר את גורלם של השניים - סמיר קונטאר ולהבדיל מיליוני הבדלות - רון ארד. כאן, בקשר הזה, נעוץ עתידה ההסטורי של העסקה. כאן, בקשר הזה, טמונה התקווה.

יותר מגורם ממלכתי בכיר אחד רמז אתמול שהתעלומה בדבר גורלו של הנווט הישראלי הנעדר עומדת בפני פתרון. גם המתווך הגרמני ארנסט אורלאו, בראיון שהעניק לערוץ 2, הצהיר על כך. "תנו לי שלושה חודשים ואפתור את זה ",אמר. פה, על הציר המחבר את ברלין לטהרן, דרך ביירות וירושלים, טמון האוצר הגדול. ראש הממשלה אמר לי אתמול: "אני פועל מול האיראנים ואני מקווה שהפתרון קרוב. אנחנו קרובים מאי-פעם". לדברי שרון, "קיימת היום תקווה שלא היתה קיימת אף פעם".

מאז נובמבר, המועד בו אושרה העסקה בממשלה, מתמקד המאמץ הבינלאומי בנסיון לברר את גורלו של רון ארד. הקמפיין הציבורי שפרץ לפני ואחרי אישורה של העסקה, מחאתה של משפחת ארד ומאבקם של רבים בתקשורת, הפיח אנרגיות בכל העוסקים במלאכה. גם החיזבאללה הוכיח רצון טוב, שטרם תורגם להוכחות בשטח.

נסראללה הוא הסיפור הקטן. הסיפור הגדול רובץ בטהרן. הוועדה הבינלאומית המיוחדת שתנסה לברר את גורלו של רון ארד תכלול נציגים איראנים וחשוב יותר, הרשאה איראנית. אם לא תחול תקלה של הרגע האחרון, בתאריך שייקבע מראש תקרוץ העין הנכונה בטהרן, הקריצה תיקלט אצל העין הנכונה בביירות, שתעביר את המידע לגרמנים, והתעלומה תיפתר. חיזבאללה אמור "להלבין" את המידע, לו ממתינה מדינה שלמה כל כך הרבה שנים. ההערכה היא כי בידי הגרמנים יש כבר הבנה איראנית מרומזת, או משתמעת, או חלקית, ללכת בכיוון הזה. או אז, יושלם השלב השני של עסקת השבויים. סמיר קונטאר, רוצחה של משפחת הרן בנהריה, ישוחרר ויגורש ללבנון. משפחת ארד ואנחנו, נקבל סוף סוף את התשובות. אם וכאשר יגיע גם רון ארד עצמו, או גופתו, תוסיף ישראל למה ששילמה עד עכשיו עוד כהנה וכהנה וגם איראן תהיה בין המוטבים. עד שזה יקרה, צפויים שליחיו של ארנט אורלאו ושל ראש המוסד הגרמני (BND) אוגוסט הנינג, לבקר לא מעט פעמים בטהרן (בנוסף לפעמים הרבות שביקרו שם בחודשים האחרונים).

החלק הראשון, הקל, הפשוט, יושלם השבוע. שלוש הגופות יועברו לגרמניה, שם כבר ממתינים מומחי זיהוי די-אן-אי לבדיקות הנדרשות. ברגע שתאומת זהות הגופות, יועלו האסירים המשוחררים על מטוס בישראל, במקביל להעלאת הגופות על מטוס במינכן. שלושת החללים הישראלים יתקבלו כאן בטקס ממלכתי מלא, רווי דמעות. טננבאום יגיע לכאן בצנעה. עד הרגע האחרון לא צריך לוותר על התקווה הנואשת שאולי בכל זאת, מישהו מהשלושה בחיים. גם אם לא, אפשר יהיה לנשום לרווחה. אפשר יהיה להירגע. למשפחות יהיה, לפחות, קבר לעלות אליו.

בסוף, אם באמת תיפתר תעלומת רון ארד, אפשר יהיה להביט אחרת על כל העסקה ולברך על המוגמר. אז יתחיל, בוודאי, המאבק הישראלי הרגיל, הצפוי כל-כך, על הקרדיט. הלוואי שכבר נגיע לזה.