ארכיון

לאחר חטיפת 3 החיילים והאזרח אלחנן טננבאום בסוף שנת 2000 התנהלו מגעים בין ישראל לחיזבאללה, בתיווך גרמני. פעמים רבות דווח שהעסקה "על סף השלמה", אולם לבסוף היא לא יצאה לפועל. אחרי אישור העסקה בממשלה, המבוי הסתום האחרון היה סביב שחרור קונטאר

אחרי עליות ומורדות רבות במשא ומתן, הושלמה עסקת השבויים בין ישראל והחיזבאללה. פעמים רבות בעבר כבר פורסם כי העסקה על סף השלמה, אולם אז דבר לא יצא לפועל.

ב-7 באוקטובר 2000, מעט אחרי השעה אחת בצהריים (שבת), נחטפו שלושת החיילים, בני אברהם, עומר סואעד ועדי אביטן, אנשי הנדסה קרבית, מבט"שית שנסעה ממזרח למוצב גלדיולה בגזרת הר דוב.

חוליה גדולה של חיזבאללה עברה את הגבול מכיוון חוות שבעא והתקרבה לבט"שית, ואנשי החיזבאללה פתחו באש לעבר הבט"שית. החיילים נישאו על ידי אנשי החיזבאללה לתוך כלי רכב שהעבירו לצד הישראלי, וחזרו ללבנון ככל הנראה בכלי רכב שהוסוו כרכבי או"ם.

כשבוע לאחר מכן פותה אל"מ במיל' אלחנן טננבאום להגיע לאחת ממדינות המפרץ - וממנה נחטף ללבנון על ידי חיזבאללה.

נסיונות התיווך להחזרת החטופים התנהלו לאחר החטיפות על ידי צוות השבויים והנעדרים של משרד ראש הממשלה, בראשות ראש השב"כ לשעבר, יעקב פרי. עיקר פעולות התיווך נעשו על ידי ממשלת גרמניה, שתיווכה גם בהשבת גופות לוחמי השייטת לפני מספר שנים.

אלא שבסוף אוקטובר 2001 הודיע צה"ל כי "ישנה סבירות גבוהה שהחיילים החטופים מתים", ולאחר מכן המשא ומתן נקלע למבוי סתום.

סמוך לבחירות בישראל, פרסמו מקורות לבנונים ופלסטינים כי עסקת חילופי השבויים נכנסה "לשלב השעות האחרונות", אלא שהמגעים נמשכו ללא כל תוצאות.

ב-9 בנובמבר אשתקד אישרה הממשלה על חודו של קול את העסקה, לאחר שאת הציבור בארץ העסיק ויכוח האם יש להביא לשחרורו של טננבאום תמורת ויתור על קלפי המיקוח, דיראני ועובייד, ובלי לכלול את הנווט השבוי רון ארד בעסקה. משפחת טננבאום חזרה וקראה להביא לשחרור אביהם, הנמצא לדבריהם בסכנת חיים.

אלא שגם לאחר אישור העסקה בממשלה, היה מבוי סתום בין שני הצדדים בגלל סירובה של ישראל לשחרר כחלק מהעסקה את סמיר קונטאר, רוצחה של משפחת הרן. מזכ"ל חיזבאללה אף איים לפוצץ את העסקה, אם קונטאר לא ישוחרר.