ארכיון

מנהיג החיזבאללה קבע את ה-02 בינואר כיום האולטימטום, שעד אליו חייבת לצאת לפועל עסקת חילופי השבויים. העמדה הישראלית הקשוחה, לפיה סמיר קונטאר לא ישוחרר, דוחקת את החיזבאללה לפינה. תאריך היעד מגיע, עסקה עדיין אין - ומנהיג החיזבאללה מפעיל את הנשק שהוא מכיר, זה שלתפיסתו הוכח כיעיל במקרים קודמים

ירי הטיל על הדחפור הצה"לי אתמול (יום ב') חורג מכללי המשחק, שחיזבאללה שומר עליהם בדרך כלל בקנאות.

עוד מימי שהותו של צה"ל בלבנון הקפיד הארגון השיעי לשמור על כללים ידועים, שאפשרו לו ללכת על הסף ועדיין לשמור על לגיטימציה - על פי תפיסת עולמו שלו, כמובן. במקרים שבהם חרג מן הכללים, טרח נסראללה להסביר את המניעים בדרך כלשהי - כמו במטען על הגדר לאחר חיסולו של סוחר סמים לבנוני, שבו לא קיבל את האחריות חיזבאללה עצמו אלא ארגון שהתקרא בשמו של הסוחר, שישראל הואשמה בהריגתו.

הפעם, כאמור, נסראללה עבר את הגבול. למה? בחודשים האחרונים מדברים בצה"ל הרבה על מעורבותו הגוברת של חיזבאללה בטרור בשטחים, אבל נדמה שאת החריגה מהכללים אפשר לייחס למשהו אחר לגמרי: שלבי ההכרעה של המו"מ על עיסקת השבויים .

לפני כמה שבועות קבע נסראללה את ה-02 בינואר כיום האולטימטום, שעד אליו חייבים להגיע לעיסקה. העמדה הישראלית הקשוחה, הנשענת על הדיון הציבורי הנרחב בעיסקה ועל התנאי המוסכם בציבור שסמיר קונטאר לא ישוחרר , דוחק את החיזבאללה לפינה. ה-20 בינואר מגיע, עיסקה עדיין אין - ומנהיג החיזבאללה מפעיל את הנשק שהוא מכיר, זה שלתפיסתו הוכח כיעיל במקרים קודמים.

אלא שההימור שלו עלול להתפוצץ בפניו. המנהיגות הישראלית אינה מפגינה להיטות לבצע את העיסקה בכל מחיר, וההתעקשות בעניין קונטאר נשענת על לגיטימציה ציבורית פנימית בישראל - דבר שאותו מתקשה נסראללה, הרואה בכל דיון ציבורי סימן לחולשה, להבין.

בצמרת הביטחונית יש לא מעט אנשים, שסבורים שהזמן בשל לשנות את המצב בצפון מעיקרו. כשהפטרונים מסוריה ואיראן לחוצים, וישראל מחפשת לפרק איום שכבר מזמן החליטה שהוא בלתי נסבל, זהו זמן גרוע במיוחד עבור נסראללה להפעיל אמצעי לחץ.

מה תהיה התגובה הישראלית? במקרים האחרונים הגיבה ישראל מול סוריה, מתוך תפיסה הרואה בה את האחראית למה שעושה החיזבאללה בלבנון. הפעם יש סייג מסויים על תגובה שכזו: אסד מגשש נואשות ובגלוי אחר מגע מדיני עם ישראל, שלא תרצה להצטייר כמי שמפוצצת הכל בגלל אקט מקומי של החיזבאללה.

ייתכן בהחלט שנראה תגובה חריפה בתוך לבנון עצמה, מתוך מחשבה שהמסר בדבר אי-לחיצותה של ישראל יעבור, ואם לא - הקרקע כשרה לשינוי בכוח של האיזון העדין בגבול לבנון. נדמה שבחישוב הזה, עיסקת החילופים נדחקת למושב האחורי - בדיוק המקום שנסראללה מנסה נואשות להוציא אותה ממנו.