[Insert Title Here]

אמנם ההכרעה קשה והברירה איננה בין הרע במיעוטו לטוב במיטבו, אך נדמה לי שמפריזים קצת ביסורים שעוברים השרים שצריכים להצביע. מה שלא נחליט, יהיה מישהו שיתייסר יותר ויסבול יותר, אז אני ממליץ על קצת איפוק מצד השרים.

אני החלטתי לתמוך בעסקה ואלו טעמי: אין לי ספק שיש לנו חובה מוסרית עליונה לעשות הכל כדי לדעת מה עלה בגורלו של רון ארד ולהביא לשחרורו. יהיו תוצאות ההצבעה בממשלה אשר יהיו, ממשלת ישראל תצטרך להמשיך ולהפעיל את כל זרועותיה כדי לחלץ את רון ארד. אבל אין ספק כי הקלפים שמצויים בידינו לא ישפיעו על גורלו של רון ארד. לכן, ככל שהדבר כואב, אנחנו צריכים לקבל את ההחלטה בעניין שלושת החיילים ואלחנן טננבאום תוך התמקדות בה ובה בלבד. זאת ועוד, אי אפשר להפריד בין טננבאום לשלושת החיילים. יש רבים שחשים אי-נוחות גדולה בגלל נסיבות חטיפתו של טננבאום. האם בגלל זה נוותר על שלושת החיילים? מדובר בעסקה אחת כוללת ואין בלתה.

רבים מתמקדים בדיראני, וצריך לומר פה דברים נכוחים. דיראני נחטף מתוך החלטה שהוא ישמש קלף מיקוח כדי לאסוף מידע ואולי אף להביא לשחרורו של ארד. לו רצינו שהוא לא יחיה, הוא לא היה מגיע אלינו חי. לו רצינו להעניש אותו, הוא היה מחוסל במקום בו נתפס. נכון, קיוונו שנוכל להחזירו תמורת שחרורו או לפחות איסוף מידע אמיתי על רון ארד. עכשיו ברור לחלוטין שאין שום סיכוי שהמשך החזקתו יועיל במשהו לעניין ארד. אמנם, שחרורם של 440 עצורים פלשתינים הוא לא פרופורציונלי, אבל כל העצורים הללו ישתחררו ממילא תוך שנה וחצי ולאף אחד מהם אין דם על הידיים.

ולבסוף, צריך להדגיש נקודה נוספת: מעולם לא קרה שגורם מוסמך מישראל ניהל משא ומתן בסמכות וברשות ולאחר מכן הממשלה התנערה ממנו לחלוטין. יש רבים הטוענים כי העסקה תכביד עלינו בעתיד. באותה מידה אני אומר שביטולה יסכל כמעט כל אפשרות שמישהו מטעם הממשלה יוכל לנהל בעתיד משא ומתן מבלי שהצד שכנגד יסרב מראש להגיע לאיזושהי הבנה מחשש שממשלת ישראל תפסול אותה.