העמותה הבינלאומית למען השבויים והנעדרים של צה"ל

''עד אתמול עוד האמנתי (אולי רציתי להאמין) שהעסקה הזו, שאינה כוללת את אבא שלי, לא תצא לפועל. בלבי קיוויתי שאתה, ראש הממשלה, תבין בסופו של דבר שאסור לנטוש את אבא שלי לגורלו המר אי שם, כשהוא יושב ומחכה באיזה כלא איראני שתפתח את דלת הברזל והוא ייצא לחופשי.

''אני, שרק סיימתי את לימודי בתיכון, למדתי שאתה, ראש הממשלה, לא השארת פצועים בשטח. אתה וחבריך הייתם לסמל עבורנו של מהי רעות ומהי אחוות לוחמים. קיוויתי שתיישם את הערכים האלה גם במקרה של אבא שלי.

''לצערי, אני לא יכולה אפילו לדמיין איך יכולים חיי היו להיות עם אבא.

היתה לי איזו תקווה, נכון שקלושה אבל היתה, שאזכה בכל זאת להכיר אותו ואולי הילדים שלי יכירו אותו כמו שאני הייתי צריכה וכמו שסבתא בתיה קיוותה בכל לבה. היום אני מבינה מה שלא הבנתי, או אולי לא רציתי להבין - שאבא שלי לא יחזור. והוא לא יחזור כי אתה, ראש הממשלה, מאמין שהוא איננו, למרות שדוח וינוגרד קובע את ההיפך. אם היית מאמין שאבא בחיים, כמו שאתה טוען (הנחת העבודה שרון ארד חי), היית פועל בנחישות כמו שאתה פועל להחזיר את גופות שלושת החיילים ואת טננבאום הביתה.

''אבל אתה ויתרת עליו, ואתה עומד לשחרר את האיש שעינה אותו לחופשי. דיראני יחזור לביתו ולילדיו ואבא שלי יישאר שם. ואני אצטרך לוותר על ההזדמנות, גם אם היא קטנה מאוד, להכיר את אבא שלי.

''כבר כמה לילות אני לא ישנה, קשה לי להבין איך אתה ישן בלילה כשביום ראשון אתה הולך להוביל להחלטת ממשלה שנוגדת את החינוך שאתה קיבלת ואתה חינכת.

''הייתי רוצה להאמין שאנשים במדינה חושבים בשונה ממך. עצוב לי שזו דרכה של מדינת ישראל. אני עדיין מתקשה להאמין שממשלת ישראל תנטוש את אבא שלי''.