[Insert Title Here]

ילדיו של טננבאום זעמו אתמול על החלטת בית המשפט העליון * אבל הכעיסו אותם יותר הפרסומים שאביהם היה מעורב בעיסקאות סמים * "הדברים מופרכים וחסרי אחריות"

"אין שום מידע ושום ראיה שקושרים את אבא שלי לסמים, וכל מי שאומר אחרת לא יודע על מה הוא מדבר. הדברים מופרכים, מרושעים וחסרי אחריות". כך אמר אמש אורי, בנו של אלחנן טננבאום, בתגובה לדיווחים כי אביו היה מעורב בעסקאות סמים.

אחרי שלוש שנים של מאבק שנוהל מאחורי הקלעים ותחת צו איסור פרסום גורף, נאלצו אתמול בני משפחתו של אלחנן טננבאום להתייצב מול התקשורת ולענות על השאלות הקשות שעולות מפרשת חטיפתו של אביהם. הקושי הגדול ניכר בפניהם של שני ילדיו, קרן ואורי. אבל הם התכוננו היטב למסיבת העיתונאים המאולתרת שקיימו אתמול על הדשא שמתחת לבית המשפחה בצפון תל-אביב. השניים ידעו שהיום הזה הולך ומתקרב, ונראה כי הם שיננו במשך שעות את המשפטים ולמדו אותם בעל פה. כל מילה נמדדה, אך היתה זאת קרן שנבחרה לדבר אל מול כלי התקשורת הרבים, בדיוק כמו לפני שלוש שנים, ביום שבו הודיע מזכ"ל החיזבאללה השייח' נסראללה, שאביה בידיו.

"לא היה לנו שום דבר להסתיר מהציבור הישראלי, היחידים שהיינו צריכים להסתיר מהם את המידע הם אנשי החיזבאללה, ואנחנו חוששים כעת שהפרסום יחזיר את אבא לחדרי החקירות והעינויים", אמרה קרן, בעוד אחיה לוחש במקביל את אותן המילים. "בניגוד לכל השמועות אבא לא הגיע ללבנון מרצונו. הוא נחטף לשם בגלל שהיה אזרח ישראלי ואלוף-משנה במילואים שהקריב את דמו לצבא", הוסיפה.

קרן התייחסה במסיבת העיתונאים גם לעסקת השבויים המתרקמת. "השאלה שעומדת על הפרק היא לא האם לשחרר את אבא שלי, אלא האם להרוג אותו. אם העסקה לא תצא לפועל, אחת מהשתיים: או שחיזבאללה יהרוג אותו כי הוא לא קלף מיקוח, או שהוא יירקב בשבי עד שימות. מה שעומד היום על הפרק זה לא האם לשחרר את אבא שלי, אלא האם לחרוץ את דינו למוות".

"החיזבאללה כבר יודע כמה שעות קודם לכן דחה בית המשפט העליון את הערעור של משפחת טננבאום נגד פרסום הפרטים, למעט עברו הצבאי וחייו הפרטיים. שלושת השופטים - המשנה לנשיא תיאודור אור, דליה דורנר ואסתר חיות - קבעו כי לא הוכח שפרסום נסיבות חטיפתו יסכן את חייו של טננבאום, כפי שטענה המשפחה, וכי סביר להניח שגורמי החיזבאללה כבר יודעים את הנסיבות שבהן הגיע ללבנון. השופט אור הוסיף כי אף לא השתכנע מהטענה שהפרסום עלול לחבל בהמשך המשא ומתן לשחרור השבויים והנעדרים או לפגוע בו, בין היתר, מפני שגם המדינה לא הביעה חשש כזה.

השופטת דורנר אמרה כי "באיזון שבין עקרון חופש הביטוי לבין זכותו של אדם להגנה, נוכח קיום סכנה אפשרית לחייו, גוברת הזכות לחיים". אך גם היא דחתה את העמדה שלפיה הפרסום יסכן את חייו של החטוף. היא הוסיפה כי הרצון למנוע דיון ציבורי פנימי, העשוי להשפיע על עמדת הממשלה בשאלת חילופי השבויים, אינו עילה למניעת הפרסום