[Insert Title Here]

אתמול לפני שש שנים נעלם החייל גיא חבר. אתמול גם התגייס לצה"ל אחיו הצעיר

לפני שש שנים בדיוק איבדו רינה וד''ר איתן חבר את בנם הבכור - החייל גיא חבר, שנעלם ברמת הגולן. אתמול - יום השנה השישי להיעלמותו של גיא - ליוו בני הזוג חבר את אחיו הצעיר של גיא ללשכת הגיוס בתל השומר.

עקבותיו של גיא חבר נעלמו בזמן ששירת בבסיס תותחנים ברמת הגולן, ומאז לא התגלה אפילו קצה חוט בנוגע למקום הימצאו. כאשר נעלם גיא, אחיו הצעיר היה רק בן 21. כשהתברר כי תאריך גיוסו נקבע באקראי ליום היעלמותו של גיא, שקלו בני משפחה לפעול לשינוי התאריך. לבסוף הוחלט לא לעשות זאת.

הוריו של גיא סיפרו כי השנה האחרונה היתה קשה ומייאשת. ''בשבועות האחרונים, ככל שהתקרב תאריך הגיוס של הבן הצעיר, הרגשתי שאני פשוט עומדת להישבר'', אמרה רינה חבר. ''בחלומות השחורים ביותר שהיו לי לא העליתי על דעתי אפשרות, שהבן הצעיר יגיע לגיל הגיוס לפני שגיא יחזור הביתה. למזלי, ברגעים הקשים ביותר שלנו עמדה לצדנו חבורה נפלאה של אנשים''.

במהלך השנים שחלפו מאז היעלמותו של גיא, נפגשה רינה עם אישים ברחבי העולם, בניסיון למצוא קצה חוט. בכל יום היא מנסה לחשוב על כיוונים חדשים לפיצוח התעלומה. בלילות היא מתקשה לישון, ומבלה את השעות הקטנות בשיטוט באתרי אינטרנט, בחיפוש אחר רמזים.

''אסור להפסיק לחפש''
''במקביל למאמצים לבדוק את הכיוון הסורי, אני מנהלת מאבק עוד יותר קשה'', אמרה רינה חבר. ''מאבק שצה''ל והמדינה לא ישכחו את גיא שלי. לא נעים להגיד את זה, אבל במידה רבה אני מרגישה שאני פשוט צריכה לשווק אותו, כמו שמשווקים משחת שיניים. אני מפיצה סטיקרים ותמונות שלו, ועושה הכל כדי שידברו עליו כמה שיותר. לא פעם אני שומעת שבצה''ל נערכים אירועים בנושא השבויים והנעדרים, שבהם אפילו לא מזכירים את גיא, וזה פוגע בי עד עמקי נשמתי''. בלילה שקדם לגיוס בנה הצעיר לא הצליחה רינה לעצום עין. היא סיפרה שבנה הצעיר ביקש לשרת שירות רגיל בצה''ל, והוא לא רוצה שחבריו לשירות יידעו שהוא אחיו של חייל נעדר.

אתמול אחרי הפרידה אמרה רינה: ''חודש רודף חודש, ושנה חולפת אחרי שנה. לא ציפיתי שיעברו שש שנים בלי גיא. אבל גם אחרי שש שנים תחושת הבטן שלי כאמא אומרת לי שהבן שלי עדיין חי'', סיפרה. ''אני מרגישה שגיא מוחזק איפשהו בניגוד לרצונו, ולכן אסור לי להפסיק אפילו לרגע את המאמצים למצוא אותו''. צה''ל והמדינה לא ישכחו את גיא שלי. לא נעים להגיד את זה, אבל במידה רבה אני מרגישה שאני פשוט צריכה לשווק אותו, כמו שמשווקים משחת שיניים. אני מפיצה סטיקרים ותמונות שלו, ועושה הכל כדי שידברו עליו כמה שיותר. לא פעם אני שומעת שבצה''ל נערכים אירועים בנושא השבויים והנעדרים, שבהם אפילו לא מזכירים את גיא, וזה פוגע בי עד עמקי נשמתי''.

בלילה שקדם לגיוס בנה הצעיר לא הצליחה רינה לעצום עין. גם אחרי שנפרדה ממנו בבקו''ם, לא הצליחה להירגע. היא סיפרה שבנה הצעיר ביקש לשרת שירות רגיל בצה''ל, והוא לא רוצה שחבריו לשירות יידעו שהוא אחיו של חייל נעדר.

אתמול בצהריים, כשחזרה הביתה אחרי הפרידה המרגשת מבנה הצעיר, הצליחה רינה להפגין אופטימיות. ''חודש רודף חודש, ושנה חולפת אחרי שנה. לא ציפיתי שיעברו שש שנים בלי גיא. אבל גם אחרי שש שנים תחושת הבטן שלי כאמא אומרת לי שהבן שלי עדיין חי'', סיפרה. ''אני מרגישה שגיא מוחזק איפשהו בניגוד לרצונו, ולכן אסור לי להפסיק אפילו לרגע את המאמצים למצוא אותו''