[Insert Title Here]

"מי שחשב שהיציאה מלבנון תביא לנו שקט, טעה והיטעה"

תרחיש האימים שמטריד בימים אלה את צה"ל: פעולת ראווה נוספת של חיזבאללה, שישראל אינה יכולה שלא להגיב עליה

מי ששוחח בימים האחרונים עם הרמטכ"ל, יכול היה להתרשם כי הנושא שמטריד אותו יותר מכל אינו העימות בשטחים, אלא דווקא המצב בגבול הצפון. "הכל שם רגיש, נפיץ מאוד", אמר. "פיגוע שיבעיר את הגזרה כולה, אפשרי בכל רגע".

שאול מופז אינו היחיד שצופה בחשש על הנעשה בגבול עם לבנון. בשבועות האחרונים מככב הנושא בהערכות היומיות של אגף המודיעין, ומטריד (שלא לומר מטריף) את דעתם של בכירי פיקוד הצפון. אלה חוזים פיגועים ונסיונות חטיפה נוספים מצד חיזבאללה, שתכליתם לגרור את ישראל למעגל דמים מחודש בביצה הלבנונית. "מי שחשב שהיציאה מלבנון תביא לנו שקט, טעה והטעה", אמר השבוע קצין בכיר.

ההערכה הזו מקובלת היום, פחות או יותר, על כל הצמרת הביטחונית של ישראל. זו שקוראת את החומר המודיעיני לסוגיו וצבעיו, מבחינה בכוונה ברורה של חיזבאללה - הנשען על אג'נדה איראנית ותמיכה סורית - לנצל את המבק בשטחים לחידוש הלחימה בצפון. הדבר ניכר בכל הרמות: בהכנות הטקטיות של האירגון לפיגועים וללחימה מתמשכת, ובמאמצים האסטרטגיים לגבש חזית טרור רחבה שתבצע פיגועים חובקי עולם בהיקפים חסרי-תקדים (כולל פיגועי חיזבאללה בלב מדינת ישראל, במטרה למוטט את התהליך המדיני).

כל אלה אינם בגדר חדשות למעטים שטרחו להקשיב להערכות אמ"ן בימי האופוריה של הנסיגה מלבנון. במסמכים שהופצו בין מקבלי ההחלטות, נאמר אז כי תוך חודשים אחדים יחדש חיזבאללה את הלחימה, תוך שיתמקד בגזרות בהן יש לישראל בסיס לגיטימי מעורער; חוות שבעא, למשל, שחיזבאללה טוען כי היא אדמה לבנונית שישראל צריכה לסגת ממנה, או חטיפת חיילים, אותה מציג הארגון כתגובה לחטיפות שביצעה ישראל בעבר, וכצעד שנועד למיקוח על חילופי שבויים (למרות שבפועל מדובר בפעילות טרור איכותית לכל דבר). ההערכה - שקלעה 'בול' - היתה שחיזבאללה יבקש לבחון את סף התגובה של ישראל, ולבדוק האם תעמוד בהצהרת מנהיגה, אהוד ברק, כי "לא תעבור בשתיקה על כל פגיעה בריבונותנו, באזרחינו ובחיילינו".

אלה בדיוק היו מטרות פעולת החטיפה בהר דב. לצד ההישג האיכותי של תפיסת שלושה שבויים, למד חיזבאללה כי אין גיבוי להצהרות; הפעולה לוותה בירי של מאות טילים ופגזים לשמונה מוצבים - ממורדות החרמון, כולל פגיעות ברכבל התחתון, ועד לפאתי קיבוץ דן - בשטח ישראל, ואיש לא פצה פה. "חיזבאללה הבין מכך שהסכר נפרץ", אומר קצי ן בכיר. "מבחינתם המסר היה ברור: אם ישראל עברה על-כך בשקט, אפשר להמשיך ולפעול".

נחיתות טופוגרפית ומבצעית מאז נסיגת צה"ל מדרום-לבנון, שהושלמה בבוקר ה-24 במאי, השתלט חיזבאללה לחלוטין על מה שהיה אזור הביטחון. לצד השתלטות אזרחית על הכפרים והעיירות, פרש החיזבאללה כוחות בכל השטח שפונה. בבתים ובטבע הפתוח הוצבו תצפיות קדמיות - בסמוך, לעתים מטרים בודדים, מהגבול עם ישראל - המדווחות על כל תזוזה או תנועה מהצד הישראלי של הגבול. תצפיות כאלה קיימות מהחרמון ועד לים, לעתים גם במוצבים שנטש צה"ל, למשל ב'טייבה' וב'טבק'.

במקביל, נפרש באזור הביטחון מערך אש רחב. חיזבאללה הציב טילים, תותחים, מרגמות ומשגרי קטיושות. כל עמדות הירי, הקשר והתצפית מאויישות 24 שעות ביממה, ונשמרת בהן כוננות-שיא לאפשרות של פעולה ישראלית ולתגובות-נגד.

מנגד, טרם השלימה ישראל את הקמת הגבול החדש. במספר מקומות אין עדיין גדר מערכת אלקטרונית, וגם המוצבים הקדמיים וכבישי הגישה רחוקים מלהיות מוכנים. קצינים רבים מפנים אצבע מאשימה לברק, שלא הנחה את משרדי האוצר והביטחון להשלים את העבודות באופן מיידי ("אפשר היה לשים פה 20 אלף פועלים ולגמור הכל בתוך חודש", אמר אחד מהם), רק בגלל ויכוחי ביורוקרטיה ותקציב. עתה, כאשר הדחיפות ברורה , הגיע החורף שיסרבל את העבודות ועלול אף לדחות את חלקן עד לאביב הבא.

בפיקוד הצפון טוענים כי גם אם הקו היה שלם, הוא היה רחוק מלהיות מושלם. בהוראת ברק מילא צה"ל אחר כל תו ותג בדרישות האו"ם, ובפועל מצא עצמו בנחיתות - טופוגרפית ומבצעית - ברוב הגזרות. הדבר ברור גם לחיזבאללה, ומצא ביטוי באחד מנאומיו האחרונים של חסן נסראללה, שאמר כי "עד ל-24 במאי היתה ישראל פרושה טוב יותר בשטח, ועכשיו אנחנו במצב יותר טוב".

כל הקשיים האלה מתגמדים מול הבעיה האמיתית של פיקוד הצפון: מדיניות היוזמה והתגובה. ברק החליט כי ישראל לא תיזום פעולה מצפון לגבול, כדי שלא להיות אחראית להסלמה; אולם גם כשזו באה ביוזמת החיזבאללה, לא היתה תשובה. בשעות הראשונות שלאחר החטיפה נשקלה פעולת-נגד רחבה, אולם זו נשללה (בתמיכת מופז ומרבית המטכ"ל), מחשש שהדבר יציג את ישראל בעולם כתוקפנית, בתקופה בה רוכז מאמץ בינלאומי להביא להרגעת השטחים.

ברק גם לא אישר פעולות נוספות שהציע פיקוד הצפון. רבים בצה"ל סבורים שבניגוד להצהרות בעבר, יש עתה לנהל מאבק נפרד בחיזבאללה - מבלי 'לגבות מחיר' מלבנון וסוריה - דבר שעשוי גם לזכות בלגיטימציה בינלאומית, לאור תוקפנות הארגון ואי-עמידתו בהחלטה 425 של מועצת הביטחון.

תגובה גם לא באה אחרי הארוע ביום שישי האחרון, בו יזם אירגון פלשתיני קיקיוני פיגוע, שסוכל, נגד לוחמי גדוד 202 בצנחנים ליד קיבוץ דן. על-אף שבצה"ל קובעים בהחלטיות כי הפיגוע הזה לא היה מתואם עם חיזבאללה, הרי ש"גם ממנו עבר המסר שהכל מותר; שאפשר לפעול ולפגוע, וישראל לא מגיבה".

שליש מהמדינה כבני ערובה בצה"ל עוקבים בדאגה אחרי מה שמכונה "תהליך המגלומניה של חסן נסראללה". גורמים העוקבים אחריו בקפדנות, טוענים כי הוא מאמין שהוטל עליו משמיים להיות זה שיהרוס את מדינת ישראל, וכל פעולותיו והתבטאויותיו מופנים לכיוון הזה. "מאז הנסיגה מלבנון מיקם עצמו נסראללה כמורה-דרך לעולם הערבי, ועכשיו הוא לא יכול לסגת מהתפקיד הזה", אומר גורם בכיר.

זו גם הסיבה המרכזית לכך שחיזבאללה מיהר לקפוץ על גל העימות עם הפלשתינים. בצה"ל מעריכים כי על-אף שהאירגון התכונן חודשים לחטיפת החיילים, העיתוי לא היה מקרי ו'הודבק' במכוון לארועים בשטחים. הדבר נעשה, כמובן, בתמיכת איראן וסוריה, שבימים האחרונים חזרה להיות מטרד רציני מבחינת ישראל; נאומו של בשאר אסד בפיסגה הערבית בקהיר הבהיר שסוריה הפסיקה להיות גורם המרסן את חיזבאללה, וגם שהיא לא ממש מוטרדת מהאיום הישראלי, לפיו - אם הגדר לא תהיה שקטה, ייפגעו גם אינטרסים סוריים בלבנון.

"כנראה שהתרנגול הצעיר פחות מרוסן מאביו, האריה הזקן, מקשיב ליוצעים הלא-נכונים ולא מבין שהעסק עלול לצאת מכלל שליטה", אומר קצין בכיר, שסבור כי אסד רוצה לא רק לקחת חלק בהזדהות הערבית עם המאבק הפלשתיני - ומוכן לשלם על כך מחיר - אלא גם לקדם את ענייניו הפרטיים: גביית מחיר מישראל במטרה להעלות מחדש לסדר היום את נושא רמת-הגולן.

במסגרת הסרת הסכרים מאפשרת סוריה הזרמה סיטונית של נשק איראני לחיזבאללה, ובכלל זה קטיושות ארוכות טווח. אלה, בהיעדר רצועת הביטחון, יאפשרו לאירגון לפגוע בקלות כמעט בכל נקודה מחיפה וצפונה. "חיזבאללה בהחלט מתייחס לקטיושות כאל נשק הרתעה, והוא מצליח בכך", אומר הבכיר. "אם בעבר מה שעמד מול פעולה היה הצורך להכניס למקלטים את 200 אלף תושבי קו העימות, הרי שהיום חיזבאללה הפך שליש מתושבי המדינה לבני ערובה".

ועדיין, ההערכה היא שחיזבאללה יעשה את הדברים רק במידה שישראל תגיב על פעולותיו. מניתוח מודיעיני ומבצעי של מידע, הכנות וכוונות, עולה בבירור כוונה לבצע פיגוע כזה בטווח הזמן המיידי. בפיקוד הצפון מעריכים שיבוצע פיגוע "כואב וקשה", בדגש על הר דב הנתפס כ'לגיטימי' לפעילות. "הם ילכו על מה שמצטלם הכי טוב: חטיפה, תקיפת מוצב", אומר קצין בכיר. במקביל, הוא מעריך, תיתכן בהחלט גם פעולה של אירגון פלשתיני, באישור חיזבאללה, בגזרה אחרת, אולי פיגוע-התאבדות או נסיון חדירה לצורך לקיחת בני-ערובה אזרחים. "יש 300 אלף פליטים פלשתינים בלבנון שרוצים להיות על המפה כדי שיזכרו שהם קיימים, ומבחינתם עכשיו זה בהחלט הזמן הנכון לפעול", הוא אומר.

"לא האם, אלא מתי ואיפה" בהתחשב במגבלות, מתמודד צה"ל עם האיומים האלה בעיקר בהכנה אינסופית של הכוחות. לא עובר יום מבלי שהמפקדים הבכירים מתדרכים אישית את הלוחמים, איך לנהוג בכל תסריט אפשרי, בדגש על איום החטיפות. כצעד מנע ומוכנות, הוחלט גם לעבות את היקף הכוחות בגבול; מאז החטיפה הוזרמו לצפון יחידות ארטילריה ושריון נוספות (גם למקרה של הסלמה רחבה), גם מערך התצפיות תוגבר, וכך גם הכוננות בחיל האוויר וביחידות עלית.

"אנחנו נמצאים עכשיו בכוננות שיא, כאשר השאלה היחידה היא לא אם יהיה פיגוע, אלא מתי ואיפה", ציין הבכיר, שסבור כי החיפזון נעוץ גם ב"רצון חיזבאללה לפעול בצמוד לארועים בשטחים וללבות אותם". לדעתו, תגובת ישראל לפעולה הבאה תקבע, במידה רבה, את פני גבול הצפון בעתיד, ותאפשר, אולי, לשמור על שקט יחסי בגזרה.

"אם לא נגיב גם הלאה, חבל על הזמן", הוא מבהיר. "לא רק שנאבד את מעט כושר ההרתעה שנותר לנו, אלא שלתושבי הצפון, ולכולנו, יהיה רע. רע מאוד".

* * *

מו"מ מסובך להחזרת החטופים ביום שלישי השבוע הושלם בפיקוד הצפון תחקיר הארוע בו נחטפו שלושת לוחמי צה"ל בגזרת הר דב, לפני כשלושה שבועות. נדרש עוד סיכום אחרון, שלאחריו יוצג התחקיר גם לרמטכ"ל ולשר הביטחון, ולמשפחות החטופים.

התחקיר (ולמעשה מדובר בשורה של תחקירים שנערכו בחטיבת החרמון, באוגדת הגולן ובפיקוד הצפון), לא נותן תשובה מלאה לשאלה המטרידה מכל: מה עשו בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד בנקודת דיווח 590, בשער המוביל לכפר הלבנוני שבעא. לשלושה ניתנה הנחיה להגיע לנקודה אחרת, אולם לא היתה פקודה מפורשת שאסרה עליהם לרדת למקום שבו בוצעה החטיפה; בתחקירים הסתבר כי הכוחות הגיעו לנקודה הזו לא פעם, וכך גם הלוחמים שנחטפו.

מניתוח התקרית התברר כי חיזבאללה סבר שהכוח יגיע מהכיוון ההפוך; הטילים נועדו לפגוע בכלי הרכב של הצנחנים הפועלים בגזרה השכנה, ולכן לא פגעו ברכב שהגיע מהר דב. זה נפגע ממטען החבלה ומירי המחבלים; התחקירים העלו כי הלוחמים לא היו ערוכים להתמודד מול האיום שציפה להם: לא מבחינת הרכב שבו נסעו (שלא היה ממוגן), לא מבחינת היקף הכוח (שלושה לוחמים בלבד), ולא מבחינת ההתמודדות עם האיום המשולב של מטען-טיל ים-ירי. גרוע מכך, הם נותרו חשופים לגמרי כאשר ירי החיזבאללה שיתק את התצפיות בגזרה, ולא איפשר להתריע בפניהם - או להקפיץ כוחות סיוע - על פעולת החטיפה.

סימן השאלה סביב הגעתם של הלוחמים לנקודה הוליד גל של ספקולציות מכוערות, כאילו היו השלושה בדרכם לבצע עיסקת סמים. צה"ל שלל זאת מכל וכל (על-אף שמצ"ח כלל לא קיימה חקירה בנושא), בעיקר בלחץ משפחות החטופים וחבריהם לגדוד. אלה התגייסו עתה למאבק בתחקירים, והוריהם דורשים כי חקירת הארוע תוצא מצה"ל ותועבר לגורם חיצוני. הורי החיילים בגדוד מלאי טענות למפקדים בצפון, שחלקן גובלות בפלילים: גירסאות סותרות, דברי שקר, שמועות מרושעות.

בינתיים, מאחורי מסך התחקירים וההאשמות, מתנהל מו"מ מסובך להחזרת שלושת החטופים, וגם בעניינו של אל"מ אלחנן טננבאום. ישראל מוכנה לדבר, בשלב הזה, רק על העצירים הלבנונים המוחזקים בישראל, ועל גופות אנשי חיזבאללה הקבורות בארץ; חיזבאללה דורש הרבה יותר (גם כסף ושחרור מחבלים פלשתינים, חברי חמאס וג'יהאד איסלאמי), ולצד זה ממשיך לתכנן את החטיפה הבאה.